הלילה מתחיל לרדת, כולם בחוץ משתתקים מהמולת היומיום ומתכוננים לישון. כולם, מלבד הכלב 'שובבון' שנובח במרץ.
הילדים, לאה בת השנתיים (אישית, הייתי משנה לה את השם, זה לא קריטי כמובן, סתם נדמה לי שהשם כבר פחות נפוץ, לפחות בעולם החילוני), עומר בן החמש ואמם מנהלים שיחה בנושא הכלב הנבחן- האם הוא נובח רק כי מתחשק לו או שאולי קיימת סיבה אחרת כמו זה שהוא רעב או צמא למשל, אך תשובה חיובית לשאלה הזו נשללת כשעומר בודק ורואה שהקערות של שובבון הכלב מלאות מים ואוכל.
בשלב הזה מציינים שאחיו התאומים נרדמו (התאומים אגב, לא הוזכרו קודם אז לא ברור לי אם מדובר בתאום של לאה הקטנה או של זוג אחים תאומים אחר), ורק עומר ניצב לבדו בחלון ומביט על כלבו האהוב, בעוד הכלב נובח אל כוכב קטנטן וזוהר בשמיים.
אל שובבון ניגש זקן חביב בשם מרדכי המנסה להרגיע את הנבחן (וחוץ מאותו ניסיון הרגעה אין גם לדמות הזו שום משמעות לקוראים).
עומר בוחן את הכוכב על כל קודקודיו וזוויותיו ומרוב סנוור או עייפות, עיניו של עומר ממצמצות והוא נשאב להרפתקה.
בהרפתקה הזו מטפס עומר אל הכוכב המנצנץ ושומע את סיפורו- הכוכב הוא כוכב צעיר הנשלח למסע התבגרות ולכן הוא לבד, הכוכבים האחרים שומרים בשערים אחרים והאבא של הכוכבים הוא (כמובן)- הירח, המעניק לכל כוכב בסיום טקס ההתבגרות הנ"ל הנמשך שלושים יום (חודש) כתר מפניני זהב.
הכוכב מבקש מעומר שיגיד ללאה ודן (כנראה התאום האבוד…) שהוא שמח שהם מסתכלים בו ושילטפו באהבה את שובבון הכלב, ואחרי שנאמרה מישנתו, הכוכב ששמו 'זוהרון' נפרד מעומר, בדיוק כשנביחתו של שובבון נשמעת והבוקר עולה אל השכונה.
עומר מתעורר ומספר לשובבון שנביחותיו אל זוהרון הכוכב מתקבלות, הכוכב הנודד מקבל את שפתו של הכלב בברכה… הסיפור העלילתי/אגדה נגמר, ומיד אחר כך שובבון מלקק את עומר ולאה הקטנה (שוב אבד התאום…) והיא מתעוררת וצוחקת. הסוף.
לזכות הספר ייאמר שהוא מאויר מקסים ומגיע עם מובייל מרהיב שעושה חשק לתלות אותו על הקיר הקרוב ולמהר אל הספר לקרוא, אבל למרות השפה היפה (בעלת הניחוח הנוסטלגי) והרעיון המעניין בבסיסו, משהו בספר הזה הרגיש לי קצת מפוספס (אם כי טרם הפסקתי לבחון אותו ישירות על קהל היעד), קודם כל בגלל כל עניין האזכורים לדמויות שאינן תורמות כלום- לדוגמא התאום האבוד, מרדכי השכן ואפילו האמא יחסית שולית בחלק המעניין של הסיפור, החשובים הם הכלב הנובח, עומר התוהה על סיבת נביחתו של הכלב ומאמין שהכלב נובח סתם, והכוכב אשר מספר את סיפורו ומעדכן שנביחת הכלב היא שפה לגיטימית לתקשור איתו (כוכב הנמצא גבוה בשמיים), כמו כן מהי השאלה המרכזית שמניעה את הסיפור- הכלב הנובח וסיבתו או מסע התבגרותו של הכוכב זוהרון. נדמה לי שבספר למבוגרים אפשר (ורצוי לדעתי) לשאול הרבה שאלות ולכוון את העלילה והגיבורים בכמה נתיבים, אבל בספר ילדים עדיף בעיניי שיהיה רעיון מוביל מרכזי (לא חייב להיות חינוכי, אבל אפשר להוציא הרבה ערכים בהתאם לערכים הפרטיים שלנו, בעיקר כשמדובר על אנשי חינוך) וקישור בין הדמויות הראשיות (למשל עומר יכל לצאת עם שובבון הכלב יחד אל הכוכב), הרגשתי גם שהמסר על קבלת השונה נדחף כאן ללא צורך (במידה וזה היה הרעיון המנחה, ומקריאת ספרים נוספים של יהודית ומהכריכה האחורית, אני מעריכה שהתשובה חיובית) ואצלי לפחות נוצרה התהייה- למה לא הורחב הרעיון אם הוא שלד העלילה הבסיסי שסביבו נטוו המילים מלכתחילה, והאמת היא שחסרו לי גם הומור ואפילו קריצה כלשהי, שני אלמנטים שאני מחבבת בספרי ילדים ובכלל (אבל אולי זו בעיקר אני במקרה הזה ולא צריך להתייחס במיוחד).
בקיצור הספר שונה ומיוחד בדרכו, זה לא אומר שכדאי לוותר, להיפך- אני סקרנית לבחון אותו על קהל היעד (אחרי שקראתי פעמים לעצמי, פעם בלב ופעם בקול), ולהחליט סופית אם הוא עובד בעיניי גם ברמה המאפשרת לפתח דיון פורה ומשהו שיגע בלב הילדים.
*https://nuritha.co.il/he/node/21052/critic#internal-24429
