על חירות המחשבה  / ד"ר עדנה לוינס*

על חירות המחשבה  / ד"ר עדנה לוינס* פורסם במגזין גליון 15 של "על הדרך" לספרות, אמנות ותרבות עכשווית (2019).

"אשת הנחש" מאת יהודית מליק-שירן, רומן, הדפסה שנייה 2018 "בת אור"

שתי דמויות נשיות

אומרים על אישה ערמומית, שהיא בהתנהגותה מזכירה נחש או נחשית. כשהיא רוצה  להשיג דבר מה, היא נוקטת בכל הדרכים כדי להשיג את מבוקשה. ככה התוודעתי לדמות דמונית שחצתה את העולם שלה, והגיעה אלינו, אל העולם שלנו. "שיישי". פירוש שמה, מתנה  לעולם. ואיזו מתנה? זאת שאלה ששאלתי את עצמי כל הזמן כשלא הצלחתי להניח את הספר מהיד.

שיישי,  אישה יפת מראה שהסביבה הפכה אותה לאישה רעה. יש בה פרץ של שתלטנות שלא יודע שובע. התשוקה לחיים מעוררת אותה כל פעם מחדש להשאיר נוכחות. היא מייצגת בסיפור את כוח האופל בניגוד לשמה מתנה לעולם. הדמות הנשית השנייה בסיפור עשויה ללא חת כמו נשות האמזונס החזקות, נליה והיא דמות מוארת. שתיהן מתעמתות זו עם זו. שיישי מזהירה את נליה שלא תתפתה ותפגע מאהוב נעוריה. כמו איזה קול פנימי כזה ששיישי במתיקות שפתיים שולחת הודעות מזהירות למי שהיא מנסה ללכוד ברשת חיזוריה. נליה היחידה שלא נופלת בקסמה של שיישי. יודעת להימנע ממנה ויודעת שאלוהים שומר עליה. האמונה שלה כל כך חזקה שהיא מצליחה להתמודד עם שיישי וצאצאיה.

עלילה בתוך עלילה

כבר בפרק הראשון, הקוראים פוגשים את נליה, מרצה בספרות ילדים ומפיקה סיפורי ילדים בטלוויזיה החינוכית של שנות התשעים וכבר לא קיימת במושגים שלנו, ככה הבנתי, הכל מחובר לתאגיד שידור ולכל חברה מסחרית יש ערוצי ילדים ואין לדאבוני ערוץ חינוכי אחד.

נליה מוזמנת לכנס בספרות ילדים שאמור להתקיים באוניברסיטה העברית. לפני הכנס, היא קבעה עם קולגה שלה פרופ' סימון שטרית להיפגש בחדרו הישן בפקולטה למדעי הרוח. עד לפני הפגישה, איננו יודעים מי זאת נליה ולמה בחרה לנסוע ברכבת ולא ברכבה הפרטי. אך כן, אנחנו מזהים בה, התרגשות גדולה לזיכרונות אהבתה מהמקום הזה, הפעם האחרונה שביקרה בו היה לפני עשרים וחמש שנה. בנה הבכור יאיר בן עשרים וחמש. מלאת התרגשות ושמחה, היא עושה את צעדיה לפגוש את סימון ידידה משכבר הימים, שנמצא בשליחות חינוכית-ספרותית בסאו פאולו באוניברסיטת ברזיל, והוזמן במיוחד לתת הרצאה במשקל וחרוז בספרות ילדים.

הפגישה עם סימון ידידה ממלאה אותה בשמחה גדולה שמלווה בהתרגשות עצומה כאילו הלב פורץ לו מהחזה ומתחיל לרקוד לבד. פעמי ההתרגשות לא מכינים אותה לקראת מה שתראה. ומה שהיא רואה מכניס את הקוראים לסטרס, לרעידת אדמה, לאשדות של פחדים שהם לא יודעים מאיפה הם הגיחו פתאום. לא, לא, לא! אני לא אגלה לכם מה היא רואה שם. אך כן אציין שפתיחת הדלת של נליה מזכירה לי את פתיחת  התיבה של פנדורה.

שיישי משאירה כרטיס ביקור ומזמינה את נליה להיפגש איתה. בעלילה החיצונית של הסיפור מצטרפות דמויות נשיות נוספות אל מציאות מבעבעת כמו סיר לחץ. אפשר לפגוש מציאות כזאת במלחמה של הבאסקים והספרדים המבקשים עצמאות, אפשר לפגוש ישראלים וערבים המבקשים כל אחד מהם לחיות חיי שקט. אלא שמתוך שתי הקבוצות יוצאים תאי טרור, אלה פוגעים באלה. כשהמציאות היא חיזור אחרי אדמה, המלחמה לעולם תהיה עקובה מדם שני הצדדים.

בעלילה הפנימית מצוי ספר ילדים תמים שכתב פרופ' סימון שטרית, שמפקיד אותו בידיים של נליה. הספר צופן בחובו כתב חידה. שיישי לא מעוניינת שנליה תגלה אודותיה דבר. מה שמקשר את שתי עלילות הספר, הוא כתב חידה שמופיע בעלילה החיצונית ומופיע גם בעלילה הפנימית. שתי הדמויות הנשיות מתעמתות בשני העולמות: בעולם המוכר של נליה והעולם הלא מוכר של שיישי. בעולם הדמיוני שמופיע בספר שכתב פרופ' סימון, יש מקום למלחמת אור בחושך. נליה לא מוותרת, כאשר סביבתה נבלעת בחשיכה איומה. בספר "אשת הנחש", רק השם שלו מעורר פלצות, נליה מבינה שפתרון כתב החידה הוא סיבוב של קודים בכספת המחשבות. רק כך, היא משאירה מאחור את שיישי ומתרכזת בעיקר. היא איננה יודעת למה הקולגה שלה שילם בחייו? למי הפריעה נוכחותו? וכמו בכל טרגדיות מודרניות כשהאיזון מופר מתרחשות עלילות שונות ופוגעות בכל הדמויות גברים ונשים כאחד.

ידע עצום

תפאורת הרקע בשתי העלילות עשירה מאוד. יש בה צבעים וקולות מעולם מודרני, מרחב אווירי של מטוסים, בית מלון מודרני בטרמינל בדרום אמריקה, מקומות אקזוטיים במקסיקו, בהאיטי, בקולומביה. מקומות שנקבעו במציאות העולמית כשבעת פלאי תבל ותיירים נוהרים אליהם ממקום למקום. לכל דת יש את האמונה שלה. במדינות דרום אמריקה וצפון אמריקה השתרשה התרבות השמאנית של האינדיאנים. גם לאחר שהתנצרו, תרבותם הולכת איתם ומשתמרת בסיפורים הנכתבים והמודפסים. התרבות האקזוטית הזאת מאמינה בגלגול נשמות כמו המיעוט הדרוזי שחי בתוכנו.

לתרבות הרוחנית הגבוהה הזאת יש מקום נרחב מאוד בספר הזה שעוסק בתבונת האדם ותבונת בעל החיים.(החיה הזוחלת). על מלחמות בין בני אדם מי לא שמע, אך האם על מלחמות של נחשים על נחשית מישהו ידע?

מהמרחב העצום הזה הבלתי נתפס שנמצא בברזיל, במקסיקו ובהאיטי, העיסוק במאגיה שחורה ולבנה שם על המפה את  תרבות הוודו. יש אנשים שרק רואים בובה כזו מסתלקים במהירות מהמקום. הבובה היא הזמנה לרצח, והיא צמחה בשבטים אפריקאים שאנשיהם היגרו למקומות רבים בעולם. מי שמתעסק בסוגי המאגיות, בכתיבה של קעריות יודע שלפעמים כותבים ברכה לרפואה שלמה וגם קללה לפגוע במישהו. הכתיבה על צלחת מקובלת מאוד על רבנים שונים בארץ שאימהות מבקשות לדעת מה יקרה לילדיהן או לבני זוגן. חלקם פותח ספר תנ"ך מקריא פסוק מספר מסוים וחלקם האחר כותב את הפסוק בצלחת ומבקש לשנן אותו חמש פעמים ביום עד שה"עין הרעה "תלך להתגורר בבית אחר.

רק בספר הזה קראתי על "אבן הגלחת", גם היום רווחת האמונה שאם מישהו מחמיא לילד הוריו נוקשים בעץ, או אומרים את המשפט "בלי עין הרע". מה שיכול לפעול נגד עין הרע, היא המאגיה הסימפטטית שמשתמשת ב"אבן הגלחת".

"אבן הגלחת", זו אבן שמחוממת על גחלים לוחשות, דרכה אפשר לגלות מי הטיל את הכישוף בעין הרע על פלוני. אם האבן לובשת צורה של גבר, הרי שזהו גבר הנושא את העין הרעה, אם האבן לובשת צורה של אישה, הרי שאישה הטילה את הקללה"(שם).

נופיה של הארץ שלנו מתרכזים בשלוש ערים. שתיים דתיות שמעורבות גם באוכלוסייה חילונית: ירושלים ובני ברק ותל אביב העיר המכילה תרבויות שונות, מסתננים, מהגרי עבודה ובקיצור הכול מכול. יחסית לירושלים ובני ברק תל אביב היא עיר סובלנית, ריכוזי הפשע בה הם בסביבות המטרופולין שלה. ודווקא בה, באחת השכונות הדרומיות שלה מתגלה פאולו, אדם שעוסק בכישוף, בשימוש בבובות וודו ומכיר את שיישי ואת הרגליה. יודע את שפת האלחוש ואת השפות האקזוטיות הצבעוניות  שמחברות בין עולם של מעלה לבין עולם של מטה. הוא כמו מלאך שומר על נליה והוא מרגיש אותה כמו קול פנימי כשהיא במצוקה הוא הראשון שבא לחלץ אותה. הכוח העל טבעי שלו מקשר בין שמאנים, בין רופאי אליל, בין אנשי אקדמיה ובין קציני משטרה שלא תמיד מצליחים לפענח תעלומות כמו שיש בספר הזה.

אחד הדברים שאהבתי בספר הזה, שזיהיתי את עולמה של הסופרת כמטפלת בשילוב אמנויות. היא מביאה סשן טיפולי ממש ומשתפת את הקוראים בדרך של טיפול במים. המים מרפאים טראומה. מתילד השוטרת חווה טראומה ומנסה להיחלץ ממנה לבד אך לא מצליחה ורק בעזרת כוחות משותפים היא חוזרת לעצמה. נפגעת טרור היא אשתו של פרופ' סימון שהציור מחלץ אותה ממצב קטטוני והיא חוזרת לעצמה ומגלה שעם הכאב באות גם טיפות של אושר. וכמו שאתם יודעים אושר הוא דבר יחסי מאוד.

רק אדם עם ידע עצום כזה יכול לכתוב ספר כזה. לעתים הייתה לי הרגשה , שאני חלק מהספר הזה. אולי אפילו מסדרה יומית. לו ידענו את סוד פלא הבריאה, או לו ידענו את הנסתר מאתנו האם יכולנו לחיות עם הידע הזה?

לכן אני כותבת כאן, הספר הזה מעשה מרכבה. חירות מחשבה יש לכותבת, הספר מותח מהרגע הראשון וקשה להניח אותו מהיד. האירועים בו מלווים אותי יום שלם. גם כשהפסקתי לקרוא, כי נאלצתי לחזור לעבודתי, נשארתי עם המתח ועם המחשבות המלוות את הדמויות. יצא לי לשוחח עם פרופ' להיסטוריה מקסיקנית ושאלתי אותו על נחש האנקונדה צ'יקוטיל. "הנחש הזה, הוא נחש אימתני," אמר לי. "זה אל הנחשים האבורג'יני, חכם מאוד, ערמומי מאוד, פתיין שכל הזמן עוסק בפיתוי. למה את שואלת?" שאל אותי. אז הוצאתי את הספר הזה, ואמרתי לו, "הכרתי אותו מהספר שכתבה החברה שלי, לפני כן לא ידעתי על קיומו". הוא החזיק בספר, דפדף בו. ושאל "איזו שפה זו?" אמרתי עברית. והוא אמר ,שפת הקודש, השפה העתיקה". ואני חוזרת אל מעשה המרכבה, ואל המיתוסים הפזורים בו ואל האמונה האחת המנצחת את כולם ומודה לך יקרה על הספר הזה שריתק אותי והלוואי ומישהו ירים את הכפפה ויעשה ממנו סדרת טלוויזיה