ביקורת על הספר הטיפולי הזמנה למחול מאת סתיו מיכאלי

תאריך הכנסה לאתר

27/05/2013

בואו נפתח את הקלפים ונשים על השולחן הוירטואלי שלנו קצת ממאחורי הקלעים של סקירת הספר הזה.

בבקשה, אל תתפסו אותי בקטנות, יש מצב שזכרוני החל לתעתע בי לאור התקרבותי בצעדי ענק לגיל הזקנה המופלג (26, שזה חצי רגל בדרך לבית האבות הקרוב למקום מגוריי, אבל הוא מלא לאחרונה אז הכניסה נדחתה…), ולמעשה השיחה האמיתית התנהלה עם לא מעט שינויים "קלים"…

איפשהו בין החגים, הספר 'הזמנה למחול' מוצע לסקירה כמו הרבה אחרים כחלק משגרה. הוא מוצג כספר 'טיפולי', כלומר ספר שיכול לעזור לאנשים לטפל בעצמם ובאחרים או משהו כזה. נורית היקרה, שיודעת לקלוט בחושיה החדים כל אחד מהכותבים באתר שלה בהתאם לאופי ותחומי העניין שלו, מכירה את אהבתי לכל מה שקשור לחינוך, טיפול, ניסיונות לגלות תגליות ספרותיות (ולהאשים את התקשורת בהתעלמות שמונעת מכם להכיר) ותראפיה (כידוע למי ששרד את סקירותיי הקודמות, הסטאז' שלי נעשה דרך המקצוע המבוקש- כתיבת ביקורות א-רו-כות, לעיתים יותר מאורך הספר במטרה לבדוק את ערנות הקוראים), וככה התפתחה השיחה בינינו:

"נכון סתיו שאת רוצה יותר מכל דבר אחר בעולם לקרוא ולסקר את 'הזמנה למחול'? זה ספר שעוסק בטיפול באמצעות תנועה."

לקחתי את קיסם האוזניים ובדקתי שהן לא נסתמו מלכלוך עודף בטרם עניתי "מה לי ולתנועה? אני שואפת לתראפיה שקשורה לספרות, תיאטרון (רצוי בובות, אני לא שחקנית וצריכה חומת מגן לעגבניות שאחטוף), מוזיקה וצילום. בכלל, אולי זה לא המקום להודות בו, אבל התנועות היחידות שאני יכולה להודות שאני מצטיינת בעקביות בעשייתן הן זפזופ מהיר בשלט (רק כדי לגלות שכמעט לעולם אין מתי שרוצים משהו טוב לצפות בו בטלוויזיה), סימוסים שגם בהם אני חופרת לאנשים (כי למי יש כוח לענות ולדבר ממשית?), הקלדה עיוורת במחשב שנצברה משנים של קשקשת (גם ברשת) ומרדפים אחרי ילדים אנרגטיים עד שאני מתישה אותם (ולא להיפך, אל תטעו!)… אה וגם מעבר מצד אחד של הספה לצד השני…"

אבל כאמור נורית מכירה אותי כבר כמה חודשים והיא גם עורכת דין ממולחת, משא ומתן הוא חלק מחייה, ואם כבר חיים, נורית היא אימפריה אנושית שצברה בערך פי שלושה שנות קילומטראז' מכלל שנות הקיום שצברתי. לכן, גם אני, כמוכם, הייתי אמורה להסיק את המסקנות המתבקשות ולהיכנע, רק שאני חובבת התנצחויות מילוליות וללכת עם ראש בקיר בתקווה שהוא ישבר לפניי (והוא ישבר! כשאמצא את הקיר הנכון. סביר שיהיה מקלקר, אבל אלה שוב דקויות מזעריות…), מה שאומר שפעלתי באופן חשאי של טרקטור בסמטה (חד סטרית) וניסיתי לשכנע את נורית ואת עמיתיי הסוקרים (כולל בשוחד ואיומים מרומזים…) שאני לא האדם המתאים לספר שעוסק במחול. הכי לא. אדם צריך לדעת במה הוא טוב, לא?…

"נורית, את יודעת שאני אוהבת אותך (ומתחנפת, אולי ככה ארוויח משהו) ומאושרת עד כדי סגידה על הבמה שניתנה לי באמצעותך, אבל ספר שילמד אותי תנועות מחול ועל חשיבות הריקוד בחיים, זה הכי לא אני!" התגוננתי.

"סתיו…" החלה נורית להשתמש בקול החד ומקפיא העורקים שלה, עוד רמז מהיקום שסביר שהפסדתי (או שבחרתי להתעלם. נו, ראש בקיר).
שתקתי. 'סייג לחכמה שתיקה', אתם יודעים איך מוצגת הקלישאה.

עיניה של נורית הבהיקו בחדוות ניצחון כשניסיתי כיוון (חסר סיכוי) אחר "יש לי עומס ספרים ומטלות… ואני גם סטודנטית שצריכה חופש מספרים (אלא אם מדובר בכאלה שלא קשורים למחול) לפני החזרה ללימודים, שבעצם לא נפסקו גם בקיץ… והגירושים שלי ממרפי, בעלי מלידה, נמצאים בשיא כרגע וגם…"

נורית קטעה אותי (ובצדק. סיכמנו שאני שוכחת לסתום כשאני מתחילה לקדוח) ופסקה בנחרצות נוריתית אופיינית "קריאה נעימה! הוא כבר בדרך אלייך ושתהיה סקירה מכובדת, אל תאכזבי אותי ואת האתר בעל השם העולמי בראשותי!" (נדמה לי שהיא הוסיפה גם משהו על נישול מהירושה, אבל אולי זו בכלל הייתה אמא שלי או שנורית בלבלה אותי עם מישהי אחרת, זה קורה לפעמים גם לגאונים).

וככה, כמעט מילה במילה (או שלא), נשלחתי בצעדי פירואט ושפגט עליזים לרחבה, כאילו אני מינימום כוכבת העונה הבאה של 'רוקדים עם קולבים'- זאת עם שתי הרגליים השמאליות, שמוצמדת לרקדן חתיך ומודחת עוד לפני שהספיקו לצלם את הפרומו הראשון לעונה.

כרגיל, הביקורת שלי נפתחת בהקדמה שאורכה לבד ארוך מאורך הספר כולו. ליבי איתכם כשתגישו תלונות (תתנחמו שלפחות חשפתי מהאמת שמתחת לפני השטח…).
אוקיי, אז לספר.

הספר הוא ספר קצרצר המכיל שורה בכל עמוד ולצדו ציורים צבעוניים שלוקח יותר מפעם אחת לבחון אותם כדי להבין כמה הם מלאי עומק רגשי.
כל משפט בספר מבטא תחושות אמיתיות בנוגע למה שכנראה חווים במהלך המחול, יש הרבה חרוזים והתפייטות, בשונה ממה שאולי אפשר לחשוב, התוצאה הסופית דווקא נחמדה ושונה מספרים אחרים שאני רגילה לקרוא.
לא מדובר בעלילה ואין ממש דמויות ובכל זאת יש מסרים שפועלים על הבעה תחושתית ושיתוף ברור בנושא התנועה, לצד אמירה על הקשר בין גוף לנפש שמשמעותי כל כך בכל יום בחיים.
המילים נשמעות כמו שיר עדין ונוגע.

'ספר מתנה' קלאסי ולא מעיק שאוהבי המחול ובעיקר הצעירים שעושים את צעדיהם הראשונים בתחום יוכלו להנות ולהתחבר לכל ההיבט הפנימי שמוצג.
רואים שיש בספר הזה המון אהבה והבנה בעניין המחול והווייתו, מבלי להתעסק באף מונח טכני שעלול לסבך את הקוראים הלא בקיאים (כמוני).
מה שכן, גיליתי שיש עוד ספר עם אותו השם ואולי עליו חשבתי כשהתלבטתי לגביי הספר.

אני לא אומרת שאני כבר בדרך להירשם ללימודי ריקוד בעקבות קריאת הספר או שבזכותו מצאתי את ייעודי כמטפלת בתנועה, אבל נהניתי מהקלילות והאווריריות שחשתי בקריאה (עזרה לי להוריד את כובד ארוחות החגים), ועם ההקשרים הנכונים שנלקחו מעולם האסוטסיאציות הייחודי שלי (שלא נאמר מופרע, ראו לדוגמא את ההקדמה), הצלחתי למצוא את החיבור ולהבין את הרגשות שהועלו על הכתב בספר הזה ואת המקור להם שנובע מהעיסוק במחול.

וכן, עד כמה שקשה לי להודות, נורית כנראה (שוב) צדקה או שאני בהחלט מתרככת לעת זקנה…

 

תודה לסתיו (ואת חייבת לי חבילת טישו, ירדו לי דמעות צחוק. העיקר שלא קלקלת את השם שלי כדקטטורית קשוחה)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *