ביקורות

חניתה פותחת כל שער בספרה מתוך ציטוט מהמקורות, מספר תהילים בעיקר. וכבר בדרך זו מתכתבת עם משורר דגול, יפה עיניים, איש הנבל וזהוב התלתל. מתכתבת

"אֲנִי צוֹעֵד וּפוֹסֵעַ, וְשׁוֹאֵל וְיוֹדֵעַ, וּמֵבִין שֶׁגַּם אַתֶּם אֲהוּבַי,אִתִּי מַמְשִׁיכִים לָלֶכֶת, וַאֲפִלּוּ נֶעֱצָרִים כְּדֵי לְהַשְׁקוֹת אֶת הַפֶּרַח שֶׁמְּלַבְלֵב זִכָּרוֹן בַּגַּן." בתוך גני המחשבה ומשעולי החיים

"החיים כסיפור" מאת שרה אדר  הוצאת "סיפור חיים – "אילנות יוחסין", ק. אתא – דצמבר 2008  "הַלֵב בּוֹרֵא מַפְתְחוֹתָיו בְּתֹּאַם-עֵת סְגוֹרָיו לִפְתֹח" ("עת הדבש") – הנושא גם

נביעות בוקעות לפעמים מקרקע פצועה ברור ש'לאלקטרודות' מקור אנרגיה השואפת לחיבור. הנה כך גם השירים שבספר. מחד, כל שיר עומד בזכות עצמו ברצף ההיגד וההיגיון. (ע'

יש ספרים שקוראים לך חזרה, כך גם ספר השירים הענוג הזה. "עת הדבש", שכבר כאן נוגע טעמו בקצה הלשון, ראה אור בשנת 2005 וחלפו מספר

המלאכה הזו להיות נוכח-נעלם היא היא האמנות שמעשה האמנות, בפרט ובמיוחד בשירה ועיקר כוח משיכתה של שירת עידית ברק היא דווקא בנקודה זו ▪  ▪  ▪ מאחר

לרוב נמצא בספרי ביכורים שירת בוסר, שירה מגששת ולפעמים עמוסה במלל. שירתה של עידית ברק היא שירה בוגרת וכתובה במידה הרצויה. המילים נבררו בקפידה ואין

בהיות עיקרם של הסיפורים בספר פנטסטי, ובהיות סיפורים כאלה מצויים במיעוט בספרות שלנו: האם כותבי העברית וקוראי העברית לא אוהבים סיפורי פנטזיה, ומשום כך ספרים

כותבי המחר יצירות קטנות [צילום: AP] תחרות כתיבה ארצית לבני נוער על-שם חיים ושושנה מליק ז"ל, שהיו ניצולי שואה שניהם, התקיימה זו השנה השנייה בשמירת הגחלת

גמדים וחלומות כריכת הספר [צילום: יוסף כהן-אלרן] כריכת הספר [צילום: יוסף כהן-אלרן] שלא כהרגלי אני רושם כאן דברים על שני ספרי ילדים שהתקבלו יחד לידי דפדפתי בהם מתוך