על ההומור בספר הכלב פרדיננד מאת יהודית מליק-שירן*

אחד הספרים לילדים שיצאו בהוצאתי, "בת אור", הוא הספר של הסופר שלמה גנאור. יש לי סימפטיה לספר המקסים הזה, שבא ללמד ערכה של חברות אמיתית באמצעות הומור וחוכמה. כל פעם שאני מעיינת בו, אני מתאהבת בו מחדש. אני מביאה פה רשימה שלי וראיון עם הסופר שלמה גנאור.

על ההומור בספר הכלב פרדיננד

הספר מתאר מפגש בין בעלי חיים שוחרי שלום ומלמד את הסביבה הקרובה איך להתנהל במקומות לא מוכרים. הכלב פרדיננד עובר מסע חניכה בחייו הצעירים ולומד על בשרו, שיש חברים נחמדים ויש חברים לא נחמדים. כמו בעולם האנושי. לפעמים אסור להיות אדיב, מסור ומנומס, ועדיף להיות חשדן, סקרן ומחוספס. במציאות הסובבת אותו, קרציה שובבה מלמדת אותו שיעור חשוב בחיים. איך לא להאמין לחיות ולחרקים? להישמר מהתנהגות לא חברית. זהירות היא תכונה שצריך לאמץ בחוכמה כדרך חיים. כי המחיר שנדרש הכלב פרדיננד לשלם בגלל חוסר זהירות, הוא מחיר כבד ולא נעים.

הכלב פרדיננד מייצג בספרו של גנאור את התמימות המתפכחת. אשר באמצעותה לומד הכלב פרדיננד לא לבטוח בסביבה לא מוכרת. רוצי החתול השובב ויצחק היונה החכמה מלווים אותו כל הזמן ומלמדים אותו שיעורים חשובים בהישרדות.

הכל התחיל ממפגש בלתי צפוי עם טרמפיסטית שחיפשה טרמפ בדרך ערמומית מאוד. ביבלה הקרציה אהבה להיות במקומות שעירים. בדשא לא התאים לה להתגרד, מפגש פתאומי עם חרקים בני מינה לא היה לרוחה והיא חיפשה נואשות להחליף את מקום מגוריה. אפילו הביעה משאלה…

כמו משמים, משאלתה התגשמה. על הדשא רבץ הכלב פרדיננד, נהנה מקרניה החמימות של השמש שליטפו בהנאה משמחת את פרוותו החומה. ביבלה התקרבה אליו בזהירות גדולה, אומדת בעיניה את ממדי גופו הענק. לשמחתה לא היה גבול. השתוללה משמחה וקיפצה ממקום למקום. סבבה בזחילה איטית את מקום מרבצו של פרדיננד. בקול צפצפני פנתה אל הגוש הענק שרבץ להנאתו על הדשא. הכלב פרדיננד היה שעיר. פרוותו זהרה ונקיונה הריח למרחקים.

• "כעבור חצי שעה היה פרדיננד צמא וקם לשוב הביתה. ביבלה ביקשה טרמפ, כלומר הסעה. הכלב פרדיננד הרשה פעמים אחדות בעבר לפרת משה רבנו נחמדה לרכוב על גבו וזאת תמיד ענתה: 'תודה רבה, הכלב פרדיננד'. לכן אמר בנועם: 'בבקשה עלי על גבי'. זה היה בדיוק מה שביבלה רצתה. הכלב דהר עד לפתח ביתו. אז שאל את הנוסעת: 'לאן ברצונה להגיע, אולי למקום רחוק מכאן?', כי היה מוכן להסיע אותה גם הלאה.

  "'לא', ענתה. 'אני רוצה לבקר בדירתך'. הכלב פרדיננד חשב שביבלה הייתה ידידה של יצחק היונה או רוצי החתול, ולכן קפץ בקפיצות עליזות במעלה המדרגות עד שהגיע לחדרם. טרם נכנס לחדר, הרגיש עקיצה. 'מה את עושה?' תהה בקול. באותו רגע מצצה ביבלה בכל כוחה את דמו של פרדיננד ולא ענתה, כי קרציות אינן נוהגות לדבר בזמן הסעודה…"

שאלתי את עצמי למה נבחרו יונה, חתול וכלב בסיפור זה להוביל אותנו הקוראים להיכרות עם שלושה חברים? למה לא בעלי חיים אחרים? רוצי החתול, הוא בעל חיים שובב, תעלולן אמיתי, מטפח את עצמו מאוד, שומר על ניקיון אישי, עצלן, אוהב להגיע אל המוכן, אנין טעם וחיך החתול הזה, עם זאת הוא חבר נאמן. על נאמנותו ודאגתו אנו לומדים להכיר מספר הרפתקאות זה. יצחק היונה, מסמל את השלום בין הבריות ובין בעלי החיים. הוא יונה חכמה מאוד, למדן ומשכיל. סבלן ואדיב המלמד את פרדיננד איך לשרוד בחיים אחרי שהבין שלא כל בעלי החיים הם ידידותיים ושוחרי שלום.

לימוד חשבון בסיסי מתוך הנאה ואהבה עונה על הצורך הבסיסי איך לחסוך כסף, איך לחפש עבודה ולהחזיר לכל אחד מהחברים את ההשקעה והטיפול המסור שהושקעו בפרדיננד כדי שיקום מחוליו ויהיה כלב בריא. ופרדיננד מסמל את ידידו הטוב של האדם וידיד נאמן גם לבעלי החיים. למרות שרוצי החתול ויצחק היונה מלמדים אותו לא להתחבר עם כל אחד, לגלות קצת חשדנות כלפי בעלי חיים שלא מכירים, פרדיננד, מפאת גילו הצעיר, לומד בדרך הקשה מי הם חבריו האמיתיים.

ספר מופלא על שלושה חברים: יצחק היונה, רוצי החתול והכלב פרדיננד. שלושתם לומדים חברות אמיתית מהי, בדרך משעשעת, בהומור ובהנאה, אך לפעמים גם בדרך קצת פתלתולה וכואבת… הספר מאיר ומעודד את קבלת האחר והשונה, את הצורך להיות קשוב לזולת ולחזק אותו כשהוא זקוק לך, לגלות אחריות אישית לטעויות שאתה עושה, גם אם לפעמים התוצאות הן כואבות… ולהיווכח שאתה לומד יום-יום דברים חדשים שמטיבים איתך ועוזרים לך לצמוח. מיועד לקטנים ולגדולים.

ראיינתי את המשורר והסופר שלמה גנאור על ספרו המיוחד, להלן התובנות:

איך נולד הסיפור הזה על הכלב פרדיננד?

שלמה גנאור: "הסיפור הזה על הכלב פרדיננד נולד מהצורך הזה לספר לילדיי ולנכדיי סיפורים לפני השינה. מצאתי את עצמי מספר ומעביר להם מסרים חינוכיים שנלמדים מהספרים של אחרים. אז החלטתי להמציא סיפור על כלב ובעלי חיים אחרים. המטרה הייתה ללמד אותם מהי חברות אמיתית. לא להתיידד עם בעלי חיים אחרים שלא מכירים. הרגשתי שאני חייב להשריש בהם ערכים וללמד אותם איך להתנהג בחברה. כי בכל חברה יש אנשים טובים ואנשים חורשי זימה וילדים לא יודעים בגילם הרך להבחין בין טוב לרע".

זה ספר הילדים השני שלך, איך קראו לספרך הראשון? יש מרחק בין שני הספרים? מדוע?

גנאור: "ספרי הראשון לילדים נקרא 'הנני' והוא שונה. יש בו שירים שכתבתי לילדים על נושאים שונים. הוא יצא לאור ב-1995. גם לאחר שיצא לאור, המשכתי לספר סיפורים משל אחרים ולאט-לאט הגיח מתוכי הכלב פרדיננד. החלטתי אז לאסוף את הסיפורים שאני ממציא ולהעלות אותם על הכתב. ואז כשכתבתי גיליתי שיש לי ספר הרפתקאות וגיבור בשם הכלב פרדיננד".

איך מגיע רופא לאהבת הכתיבה?

"אהבת הקריאה באה מהבית, מהחינוך שקיבלתי. ספרים תמיד היו ויהיו עבורי השער לעולם הידע. עולם שהוא בלתי נדלה. מצאתי את עצמי קורא בילדותי הרבה מאוד ספרים. נהניתי הנאה גדולה לקרוא ספרים. גם היום אני סבור, שההנאה לא פחתה. כאשר הפכתי לאיש משפחה התחלתי לכתוב שירה. הכתיבה היא עונג עבורי. לאחר מותו של בני במלחמת יום הכיפורים, הרגשתי שהכתיבה עוזרת לי, נוטעת בי כוחות חדשים להתמודד עם היגון, עם השכול, עם הכאב הנוראי של איבוד בן אהוב. השירה שכתבתי נתנה לי זוית אחרת להתבונן על חיי. היום אני יכול לציין שאני לא רק רופא אלא משורר וסופר הכותב לקטנים ולגדולים, ואהבה זו לכתיבה בעיקר נובעת מהקריאה של ספרים הפותחים ומעשירים את אופקיי הקוראים".

שלמה גנאור נולד בהולנד בשנת 1926. רופא עור, משורר וסופר. שרד את השואה עם אחיו. אב לארבעה ילדים. בנו בכורו נפל במלחמת "יום הכיפורים". סב לחמישה עשר נכדים ולנינה אחת.

מהו המסר שאתה רוצה להעביר בספר הכלב פרדיננד?

"ללמד ערכה של חברות אמיתית. שהזהירות היא חלק מחיינו ואנו צריכים לשמוע את הקול הפנימי שלנו המזהיר אותנו לא להתחבר לכל אחד. לא לתת אמון בכל אחד. חברות אמיתית נמדדת על-פי מבחנים שהחיים מציבים ובלי שיקול דעת נכון, אי-אפשר להעריך אותה".* הרשימה פורסמה בחדשות מחלקה ראשונה https://www.news1.co.il/Archive/0014-D-54439-00.html