"אֲנִי צוֹעֵד וּפוֹסֵעַ, וְשׁוֹאֵל וְיוֹדֵעַ, וּמֵבִין שֶׁגַּם
אַתֶּם אֲהוּבַי,אִתִּי מַמְשִׁיכִים לָלֶכֶת, וַאֲפִלּוּ נֶעֱצָרִים כְּדֵי לְהַשְׁקוֹת אֶת הַפֶּרַח
שֶׁמְּלַבְלֵב זִכָּרוֹן בַּגַּן."
בתוך גני המחשבה ומשעולי החיים נולד הספר הזה "מאות פרחים סגולים" שכתבה חוה,המתאר מסע בשני קולות: מסעו של אסי המשורר שדרך שיריו למדתי להכירו ומסעה של חוה אמו, מסע הנוגע בכתיבה ובציור. השירים של אסי בספר מאירים את משמעותה של הקריאה בהם. לְמה אני מתכוונת במשפט משמעותה של הקריאה? "מִתְחַבֵּר אֶל הָעַצְבוּת שֶׁלִּי/אֲבָל לֹא נִרְטַב מֵהַדִּמְעָה"(עמ'7). ובשיר אחר " וּבַלֵב נוֹצֶרֶת הַרְגָּשָׁה/שֶׁל יָם סוּף הַנִּקְרָע לַשְּׁנַיִם/ וְהַגּוּף שֶׁל אוֹתָהּ אִשָּׁה/נֶעֱלַם מִזִּכְרוֹנְךָ/ וְאַתָּה עָף לַשָּׁמַיִם"(עמ'29).
כוחן המרפא של המילים שהן משחררות את הכאב, הבדידות, הריקנות,העצבות,הייאוש והאכזבה ומולידות כנפיים של תקוה שמצמיחות את אסי ואת חוה למקום של קבלה ואהבה. הכנפיים האלה מחזקות ומעודדות "הָרְגָשׁוֹת שֶׁלִּי מִתְעוֹרְרִים בַּלַּיְלָה וּבַיּוֹם "(שם).הליכה על חוף הים בילדותו ובבגרותו מאכלסת פיסות געגוע למוכר ולאהוב .
בלבם של השירים מתואר מסע אישי, זה סיפורה של הנפש. סיפור נפשו של אסי הבן,סיפור של כמיהה וציפיה""דֶּרֶךְ מַחְשָׁבָה גְּלוּיָה/אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ יֶלֶד/כְּמוֹ מִתּוֹךְ סֶרֶט מְצֻיָּר/אַתָּה לֹא עוֹמֵד בַּזֶּה,אַתָּה נִשְׁבַּר"(עמ'55). רצון להתגבר על הפחד"אֲבָל הָיִינוּ בַּטֵּרוּף/ הַנְּשָׁמָה יָצְאָה מִחוּץ לְגוּף"(עמ' 67). קשר עמוק לאמא "אֶת הַיֶּלֶד שֶׁהָיִיתִי, רָצִיתִי כְּבָר לִשְׁכֹּחַ/לְבַד עִם אִמָּא שֶׁלֹּא אִבְּדָה לְרֶגַע אֶת הַכּוֹחַ"(עמ'79). מילוי משאלות בכוח הדמיון הינשאות על כנפי המילים "עַכְשָׁו אֲנִי עַל הָהָר/ וְכָאן אֲנִי נִשְׁאָר" (שם). כל המסע הזה מתאר חיפוש עצמי, התנסויות חברתיות ולבטים נפשיים של הילד והנער,הבחור והגבר הצעיר. המילים בשיריו מבטאים קשיים ומצוקות,מחלות ואובדנים" הֵם סָגְרוּ אוֹתִי לָקְחוּ לִי אֶת הַדִּמְיוֹנוֹת…עַכְשָׁו אֲנִיעָמֹק בַּמַּיִם וְהַיָּבָּשָׁה לֹא קְרוֹבָה "(עמ' 113). כל אלה שופכים אור על מסעו של אסי. מסע הנפש הכואבת שלו. המוסיקה היא הניגון הפנימי,שירת חייו שמלווה אותו,היכן שהוא נמצא ואותנו. היא המראָה לשיקוף רגשותיו,לבטיו ומאוויו "מַרְגִּישׁ בְּגוּף כָּל תָּו וְתָו/ וְהַמּוּסִיקָה עוֹשָׂה לִי טוֹב" (עמ' 107). מילותיו הן המשענת לה נזקק בחייו. הן מספקות לו אפיקים לפורקן ושחרור,להזדהות ולחיפוש עצמי, למחשבה ותובנה.
במסע המשותף של חוה אמו אנחנו מתוודעים אל החיבור העמוק כפי שעשתה חוה בפרקי הספר,חיבור של אם לבנה. ציטוט משיר של אסי הוביל אותה לכתוב את פרקי המסע.
" כשהתחלתי לכתוב את הספר הייתי בת 55. זו הייתה עבורי שנה של אומץ, שבה יכולתי להישיר מבט אל עצמי ואל מה שעברתי בחיים. לראות מה הרחקתי מעצמי ומה אני בוחרת לקרב כעת אל עצמי. התבוננתי באופטימיות שהיא תכונה כל כך בסיסית באופיי כדי להיטיב לראות כיצד היא גם מסייעת לי לא לפגוש את הפחד, העצב וחוסר האונים שלי, וגם מתנת-אל ששומרת עלי ועוזרת לי לעבור אירועים קשים."(עמ' 9). הניסיונות שלה להבין איך נולד המשבר במשפחה? הכמיהה שלה למצוא מענה לצרכיו האישיים של אסי דרך הקשר המיוחד שהיה ועדיין קיים ביניהם,הביא אותה להתבונן במילותיו שהיו הזמנה להדברות ישירה עם הכאב, הריק, הייאוש, העצבות,הבדידות, האהבה והתקווה כמו היו תמרורים בדרכו של אסי,ללכת מולם ועמם,לגעת בחלומותיו,ברצונותיו, להתמודד עם המציאות ולמצוא את קו החיבור ביניהם.
המילים בשירים הפכו לפיסות חיים מצויירות. ואסי הוא אחד מאותם "מאות פרחים סגולים" עליהם כתב,שכן חוה מציירת את מילותיו. היא מרגישה את הקשר ואת המסר בשיריו ונותנת ביטוי משחרר ומרפא בציוריה. הפרח שלמד את שפת העולם מהדרך שלא היתה לו קלה. הוא "בָּרָא עוֹלָמוֹת " של צלילים ומילים ויצר עמם מפגשים "הוּא חָפַר וְחָפַר וּמָצָא מַטְבֵּעַ וְלוֹ שְׁנֵי צְדָדִים".כך גם חוה לאורך מסעה מגיעה לגילוי עצמי שיש בו עולם עם ראייה בשלה ותבונתית על החיים. בדרך פתלתלה, הבודקת וחוקרת את תחנות חייה." אני מנסה להבין מה עבר לגבי בראש כאשר החזיק את הרובה? מה חשב על אסי על יוגב? האם חשב עליהם? האם היה לו כח לחשוב? או רק להתחבר למצוקה שלו, לכעס, לכאב ולרצון למות?"(עמ' 52). פרויד טען כי המודע של האדם מבצע צנזורה המונעת מדחפים וממחשבות לפרוץ מן הלא מודע אל המודע. הוא טען כי החלומות הם המרחב בו הדברים מקבלים ביטוי ומופיעים בשפת סתר. למעשה פרויד עסק בפענוח ותרגום של החלום משפה דמיונית ויזואלית לשפה מילולית. בעוד שיונג התייחס לחלומות כבעלי תוכן גלוי ומלא משמעות, כסימבוליזציה אומנותית. הוא טען כי האומנות, כמו גם החלום, מטרתה להביע רעיונות, תחושות, הרגשות ורעיונות לצורך שימור ותקשורת של דבר שאין לו קיום בצורה אחרת. במסעה של חוה יש חלומות תיקשור עם אסי. מופיעות מחשבות ותמונות כסרט נע."אולי אני צריכה לחזור לתמונה הזאת ולהביע את הרגשות בצורה שלא איפשרתי לעצמי אז",(עמ' 109). הראייה הבשלה בהתבוננות על החיים מעידה"לעולם לא אדע מה נכון. מסלול ההורים כל כך חמקמק"(עמ' 110)."הרגשתי שינויים באישיותו של אסי…משהו הלך והתפרק. הלך ונשמט מתחת ידי וידיו"(עמ'111).למסע המשותף הזה יש קול משולב. קול המבקש מאמא "להפסיק ולהרגיש רגשות אשמה",קול המביע גילוי עצמי מרגש "אני מתבייש במה שעשיתי…לא ידעתי לשחות בעולם הזה…אני מרגיש שהספר הזה שלך יבטא גם את קולי שלא נשמע"(עמ'131)."בֶּן אָדָם/ מִסְתַּתֵּר מֵעַצְמוֹ וּמִכֻּלָּם./מַחְבִּיא אֶת עַצְמוֹ בְּאֵיזֶה מָקוֹם בָּעוֹלָם
בְּסוֹף הָעוֹלָם "(עמ'141) המאמר פורסם באתר אימגו לספרות מקוונת http://www.e-mago.co.il/node/373
