ירחם השם
סיפור מהחיים במסגרת  "במה פתוחה"
מאת: יהודית מליק- שירן
פורסם בתאריך: 12/11/2010, 12:26 





 


 

אסור להגיד את השם המפורש בתכלית האיסור. אני קוראת לו 'אלוקים' אשר יצר אותנו בגן עדן. הגן בו חולקה הבינה לאדם והוא לא ידע מה לעשות איתה. השם יתברך נתן לנו תבונה וחלק מאיתנו עושה בה שימוש שטני הופך אדם לחיה. 'חיה' מילה קטנה. הופך אדם למפלצת, למכונת השמדה.
 
"תראי, מושיק הפעוט אוחז במלאך  הזאתי סנדרה, לא עוזב אותה והיא תהיה לו תחליף לאבא ואמא". הדוברת היא חפציבה, אישה שמאור עיניה אבד לה במחלת ילדות נדירה. מאז למדה לראות את משיחיה דרך דיבורם. בשכונתי קוראים לה "חסיבה", יש הבדל בין שני השמות: השם הראשון ניתן לה מהוריה כי חפצו בה. השם השני ניתן לה על ידי נשות 'יד שרה', הן יודעות לספר, שכל אדם השרוי במצוקה משוחח עמה והמצוקה נעלמת כלא היתה.. חסו בה וקיבלו חמלה אנושית מאירה את הנפש. "אשת הנס" מכנים אותה בעזרת נשים בבית הכנסת.
 
יראי שמים מתדפקים על דלתה. באים אליה מערים רחוקות. אומרים שהיא הכפילה של הרב 'הרנטגן', היא אישה צנומה ונמרצת, שפיה מפיק מרגליות. כל חייה עושה מצוות. 'המצוות הן תחנות בדרך אל הנפש, הן עושות אותנו טהורות וברות לבב כמו "עץ שתול על פלגי מים" ככה מהלכות מילותיה ועוטפות נדכאים וחולים. אינה נזקקת לספר תנ"ך. היא התנ"ך עצמו. יודעת להסמיך פסוק לפרשנות, לסבר את האוזן במדרש מאגדות חז"ל והכל בעיתוי הנכון. היא מתגוררת בבית קרקע שהיבלית צומחת בו והגג דולף בחורף. כאשר שואלים אותה, מה עלות הביקור? היא נעלבת עד עמקי נשמתה. איננה חפצה במעות. המצווה חשובה לה יותר. מטפחת ראש דהויה לראשה אוספת את שיער השיבה. פה ושם מבצבצים אניצי שיער כסוף משתחררים מהאחיזה הלופתת של המטפחת. שמלת פלנל ארוכה מכסה את רגליה הצנומות. אינה רואה אך חיוכה מאיר את הבאים אליה.
ולמה אני מספרת לכם עליה? כי היא הפתיעה אותי, היממה אותי בדבריה. חזרתי מבית הספר, בקושי הוצאתי מילה מהפה. פגשתי אותה ממתינה למכונית שתאסוף אותה עם מטלטליה לבית אבות, היא תיסע עם דרור בן השכנים לעשות מצווה. היא ישבה בספסל ליד קיוסק המכולת השכונתי. בין שתיים לארבע אפילו כלבי השכונה וחתוליה נמים את שנת הצהריים שלהם. השמש קפחה ופניה היו אדומים .
היא ביקשה מים. עליתי הביתה חיממתי צלחת עם מרק אפונה וקציצות בשר וביקשתי מבני המתאושש מדלקת הריאות לעזור לי, להביא איתו בקבוק מים וכוס חד פעמית.
"את כמו יעל, בא אליה סיסרא ביקש מים,נתנה חלב. אבל המעשה שלך שונה, ביקשתי ממך מים , הבאת לי ארוחת צהרים חמה ודשנה עם מים להרוות צמאוני."
היא הביטה בי כשדיברה. עיניה היו כבדות וריסיה כמו התרגשו ממוצא פיה. ' היד כואבת לך, זו שנשברה..אל תדאגי...תהיה חזקה היד הזו שלך. הילדים שלך יש להם שפה משותפת, זה מרד נעורים. הם מתביישים בך. מתביישים באמא שנפלה ולא חזרה לעצמה...הם לא עוזרים בבית, מוציאים עליך את עלבונם ותסכולם, מדברים לא יפה...לא יודעים מה יש להם בבית....כשידעו תהרוג אותם הבושה. אז תפקחנה עיניהם ויבינו איך פגעו באהבתך. כשדיברה הרכנתי ראשי נשכתי את שפתיי. לא אמרתי לה מילה רציתי רק לשמח אותה בארוחה חמה. והיא המשיכה:"כבר שבועות רבים את מתקינה למשפחתך ארוחה ביד אחת. אישך ובכורך מעריכים את מאמצייך אך ילדייך האחרים מתעלמים מקיומך. "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך מעל פני האדמה", הם מכירים את הדיבר הזה ומתעלמים מקיומו.בבת אחת רוצים להיות עצמאיים, רומסים את הכבוד לאבא ואמא. בכורי נדהם. פתח את פיו כדי לומר משהו, אך באצבע מורה הוריתי לו לשתוק. ירחם  השם, הוא יעזור לנו,אנשים תתחזקו,תודו לשם על כל בוקר שאתם קמים,גם אם אתם נכים,תגידו תודה,יש דברים גרועים יותר!
 
'הנה שליחי מצווה בבית חב"ד בהודו מתו על קידוש השם. היית מאמינה, אלה שקיימו הכנסת אורחים, הם אלה ששילמו בחייהם. לקיים מצות הכנסת אורחים, היא מצוה ראשונה במעלה, במיוחד אצל עמים מוסלמים. תראי אפילו בושה לא היתה להם, הם הרגו את מארחיהם.  ירחם השם , על קידוש אהבת האדם נרצחו הרב גבי ורעייתו הרבנית ריבקי הולצברג  זצ"ל, אריה לייב זצ"ל, יוכבד אורפז זצ"ל בן ציון קרומן זצ"ל , נורמה שוורצבלט רבינוביץ' זצ"ל.
"ודאי תשאל חייל, מאיפה אני יודעת , אם אני לא רואה?...יודעת אני צער עמי. "אדם לעמל יולד", מעלתנו כבני אדם מאמינים,שככל שאנו לומדים ועושים מצוות בסתר, ככה אנחנו מתקדמים. ההתקדמות שלנו, היא שינוי מבורך. ראה, כשמדברים על אורח חייהם של שליחי חב"ד, נוקטים לא אחת בביטוי 'מסירות נפש'. למה הכוונה? להתמסרות הטוטאלית שלהם למען המטרה, עשרים וארבע שעות ביממה, גם עבור יהודים שמעולם לא פגשו קודם לכן. אבל אף אחד לא חשב כי יבוא יום והמילים 'מסירות נפש' יחרתו לנו בלב ובנשמה. חריטה מצמררת ופשוטה בהקשר של שליחי חב"ד.
שליחי חב"ד ימשיכו להיות אור בעולם. אור שילחם בחושך.  אורם יהבהב לעד בעולם. אור שעתיד לנצח את כל בני החושך החמושים במקלעים ורימוני יד וסבורים כיידם תהיה על העליונה. אור שכדי להגביר את שלהבתו, כל אחד מאיתנו צריך להדליק נר נשמה לעילוי נשמתם של הצדיקים שקיפחו חייהם על קידוש השם. צריך להגיד פרק תהילים מדי יום, להדליק נרות שבתביום שישי, להשתדל ולהניח תפילין מדי יום, להוסיף באהבת ישראל וכיבוד ההורים. לקבוע מזוזה על פתחי הדלתות, ולהיות קשובים יותר לצרכיהם של אלו המבקשים מאיתנו צדקה וחסד. ירחם השם, אהבת האדם תנצח את שנאת החינם'.


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...


 Powered by PowerMedia