שערות סבתא
מאת: יהודית מליק- שירן
פורסם בתאריך: 27.3.11,  10:45

 

 

 

לפני שבוע שכבות ז' ו ח' בבית הספר חוו את מסיבת פורים. השכבות הצעירות האלה הגיעו כל יום לאירועים מתוכננים: פעם מסיבת פיז'אמות ופעם התחפשו בצבעים אחידים ירוק או אדום. עד למסיבה עליה אכתוב הם שיחקו במשחק "ענק וגמד". למעשה זה היה אחד הדברים המשותפים לכל בית הספר.
 
מורים וילדים היו ענקים וגמדים שהנעימו את היום בממתק כלשהו. כמורה מקצועית השנה ולא מחנכת של כיתה מאוד חסר לי הקשר הזה, אבל התלמידים שאני מלמדת בורכו בעיניים טובות, כיתה י1 של ענת הזמינה אותי לאכול איתם ארוחת בוקר, זו פעם שניה שאני מוזמנת לכיתה הזאת לארוחה. זו כנראה מסורת בבית הספר בה מתארחות האהבה , העניין והמסירות. כיתה י'2 דאגה לכבד אותי בכל הממתקים של הגמדים והענקים, אפילו שמרה לי מקום איתם במיניבוס כשנסענו לראות הצגה משעממת להחריד:"על משרתם של שני אדונים". לא היו לנו ציפיות, באנו מחופשים ו"שרפנו" שעה.
 
אני חוזרת למסיבת הפורים של השכבות הצעירות. שאר השכבות למדו בבית הספר. תלמידים מכיתה ט4 סייעו לי לסיים עבודה יצירתית שהתחילה אותה כיתה ט1, הייתה אווירה פורימית, שאר הילדים שוחררו למסיבת הצעירים. פתאום מגיעה אלי נערה עם שיער קלוע בצמה ,דקיקה מאוד ועיניים זורחות. היא מחזיקה בידה מוט דקיק שעליו מלופפות שערות סבתא לבנות.
"הבאתי לכן לטעום".היא אומרת. והן שומרות על הגזרה ולא מתלהבות.
ואני מחייכת ואומרת לה "אני כל כך אוהבת שערות סבתא", המתוק הזה שנימוך בפה. וממשיכה לעבוד עם שירן, רותם ואוראל על העבודה. הדבקת פסיפס צבעוני של מגן דוד. מה שנשאר מהשערות סבתא חופית התלמידה שלי נותנת לי בשמחה וחוזרת לפעילות המרנינה למטה. הכיתה שלי ממוקמת בקומה הרביעית, אין לנו מעלית בבית הספר , יש הרבה מדרגות. כולנו עושים דיאטה נהדרת של עליה וירידה במדרגות. שמירת כושר זה דבר מאוד בריא. איכות חיים מתחילה מגיל צעיר.
חופית חוזרת אלינו לכיתה עם מקל מלופף בשערות סבתא ומגישה לי. "המורה ,זה בשבילך".היא מגישה לי ומחייכת כאילו לא עלתה ארבע קומות. אני שואלת אותה, "בטח היה לך קשה לעלות הנה?"והיא מניעה את כתפיה ומקרבת אלי את כיסאה ואומרת :"קטן עלי המורה, את צריכה לראות איך אני רצה באימונים של הקבוצה, אני הרי משחקת כדורגל, מה זה לעלות ארבע קומות, זה פשוט לנתר כמו שאת רצה במגרש להבקיע שער".
חייכתי ואמרתי:"אני אוהבת שערות סבתא ואוכלת אותן יחד איתכן, כי יש לי חוויה שהולכת איתי הרבה זמן, לא סיפרתי אותה לאיש, אולי עכשיו אספר. "אבא שלי היה ניצול שואה, בגיל שלוש עשרה נשלח לעבודות כפייה. הרים אבנים גדולות במכרות פחם, ספג מכות נמרצות כשלא יכול היה לשאת אותן. פעם השוטר הנאצי היה בן אדם ופעם היה מפלצת, תלוי במצב רוח שלו באותו זמן.
 
כל הילדות שלו הייתה במעברים של מחנה השמדה או מחנה ריכוז. הוא הכיר את אושוויץ שם ראה את אמו ואחיו הקטנים בפעם האחרונה. הוא הכיר את גוזן 1 ו 2 מחנות ריכוז עובדים בעיקר ילדים ובני נוער, שם התעללו בילדים יהודים. לא כולם שרדו. המחנה האחרון שהיה בו היה מטהאוזן, מחנה השמדה לכל דבר. מי שנכנס לא יצא ממנו, רק עשן שחור היתמר לשמים כל פעם שאבא שלי היה מרים אבן גדולה ומעביר אותה ממקום למקום. הריח היה חריף ביותר. שרפו כל הזמן. לימים כשהשתחרר משם, וסיפר לי על הילדות שלא הייתה לו, ידענו שנינו כי החיים נשרפו שם.
הייתי ילדה קטנה בת שמונה כשחוויתי מופע של קרקס בעיירה שגדלתי בה. אבא קנה לי שערות סבתא לבנות. אכלנו ביחד וראיתי את המנות הקטנות שאסף באצבעותיו מטמין אותן בפיו ומתענג על הטעם המתוק הזה. לאבא שלי לא הייתה ילדות, הוא חווה אותה יחד איתי ויחד עם אחיי כל פעם מחדש. בעוד חודשיים תמלא שנה ללכתו ממני וטעם שערות הסבתא שמור עמי לעד.
*תודה לחופית מכיתה ט4 על העונג הזה באכילת שערות הסבתא.

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...


 Powered by PowerMedia