תֶּפֶר הָאוֹר שֶׁל הַחֲלוֹם

מאת: יהודית
פורסם בתאריך: 22/07/2007, 08:31 




 
"פֶּתַח דָּבָר" ספרו ה12 של המשורר עודד פלד, מייצג מבחר משיריו שנכתבו בשנים 1973 -2005. בספר יש מקבץ איכותי מ11 ספרי שירה. הלכתי בשבילי השירים ומצאתי את עצמי מתבוננת במחוזותיה של הנפש המדומה לפרח עם עלי כותרת ענקיים של חרצית היודעים לְהַסְתִּיר שְׁכָבוֹת קְלוּפוֹת צְבוּטוֹת סֵבֶל הַמַּזְקִינִים עִם הַתָּאִים הַמִּתְחַלְּפִים שֶׁל הַגּוּף. (ע'61). המרחק מהתבוננות במסע המואר פנימה אל מחוזותיה של הנפש מגלה שֶׁזָּוִית הַהִסְתַּכְּלוּת הִיא הַקּוֹבַעַת, הִיא הַנּוֹתֶנֶת אֶת הַטּוֹן לִבְקָרִים הֲלוּמֵי קֹר  לַעֲרָבִים סְחוּפֵי רוּחַ לַלֵּילוֹת הַמְּדַבְּרִים בַּחֲלוֹם".(ע'65) ושם במסע המואר הַשֶּׁקֶט אוֹגֵר רְגָעִים רָזִים שֶׁל שְׁפִיּוּת, חֲלוֹמוֹת בְּצִבְעֵי פַּסְטֶל (ע'76). הַשִּׁירָה כִּפְנֵי מַלְאַךְ שֶׁכְּנָפַיִם לוֹ חֲרוּזִים לְבָנִים(ע'77). והשירה הזו נחצבת באש הבערה של משורר הניזון מחוויות ילדותו, מקשר אישי והדוק עם הוריו. וכמו הגשם המטפטף מארובות השמים, כך נושקים געגועיו לאהוביו שאינם עמו. חייו מִשְׁתַּנִּים וְהוֹלְכִים הוֹלְכִים וּמִשְׁתַּנִּים, שִׁירָיו מִזְדַּקְּנִים, מַעֲלִים קִמְטֵי דִּמּוּיִים, נְקֻדּוֹת מַאֲפִירוֹת, לִפְעָמִים נִדְמֶה לִי שֶׁיֶּלֶד אַחֵר כּוֹתֵב אוֹתִי. (ע'80 ).

הילדות היא אחת התחנות במסעו הפנימי של הדובר. ומתוך עיניו באה הדרישה מהשמים להיות אדמה לכבות ברגלי כוכבים את המשרפות ההן הבוערות ומפלחות פיסות חרוכות של זיכרונותיו. ובעדנה הזאת של הילדות באה התובנה שגם סֶלַע הוּא מֵצַח שָׁבוּר מַפְרִיחַ נוֹצוֹת הִרְהוּרִים (ע'97). ערב, ערב צללים עוטפים שמורות חלונותיו, לילה ליל חולם הוא את פואמת חייו. ובשירה הפועמת בתוכו עולים מראות בראשתיים כמו יער, גשם והר. הדובר בשירים מדומה לנביא השרוי בדיאלוג עם אלוהים. אֲנִי רוֹאֶה יַעַר, אֲנִי אוֹמֵר אֱלֹהִים. עֲשֵׂה אוֹתִי צְוִיחַת צִפּוֹרִים, רוּחַ בַּאֲמִירִים(ע'139).

ובבגרות באה שפת החלום, הד צליליה נשמע בחושך. אותיות זהובות צוללות לתוכו, מראות מנופצות מביטות אליו, שרשרת של בבואות עבר פושטת זרועות, ידיים ועיניים, כמבקשת את המילים. שפת השירה 

היא מילים. ניגון פנימי שבא מהקרביים ומתעצם בבכי הפוקד חלומות:" הַמִּלִּים שֶׁאוֹהֲבוֹת אוֹתִי מְשַׂחֲקוֹת בְּאַרְגַּז הַחֹל שֶׁל חַיַּי"(ע'17) ובמקום אחר כשבאות השאלות נוגע המשורר בקצה המחשבה היכן ששירה דמיונית מתחילה, והוא תמיד, תמיד בוכה בחשיכה תולה דמעותיו על לחי המציאות. המציאות טיבה להעלם. הזיכרונות נשארים כמו יסודות העולם:אוויר,מים, אדמה ואש. ארבעת היסודות האלה הם כמניפה אנושית המחייה בשפת החלום דמויות מהעבר שלא הכיר. עכשיו הוא שתיקה בזמן, משחק במילים, משחק בחומר חוצב מעצמו תמונות ישנות ומשרטט דקויות, ניואנסים של החיים. הסובלנות מדומה לנייר הכתיבה, השירה כגחלת אש בוערת בעצמותיו, כל הלילה אש התמיד פורעת נשמתו עד שמגיחים בה ניגוני חיים שלא הכיר, לא ידע מאודו. המשורר הכותב את שיריו הוא הגשר שעל פניו הולכות מילותיו מהחומר המופשט המתערבב בניגון התפילה הרחוקה ההיא של עבר החובר להווה חייו.

כל החיים מתבגר אדם ומבשיל במחשבתו. היא הופכת חכמה עם הזמן, לומדת לפייס את הלב הכורע תחת הנטל. הוא הולך בסמטאות עברו שפגש והתוודע אליו דרך חלומותיו, "ברגן בלזן", הריח החריף ההוא העולה מהמשרפות הבוערות של חייו. ריח של אדמה חרוכה ,שמים הנחנקים מחוסר אוויר, ורק האדמה הרקובה ההיא שהגירה לתוכה חיים אינה יודעת מנוח. האוויר תמיד קפוא, יש בו שלג, תחושה של קיפאון." סַבְתָּא בִּטְרִיפּ / לֹא מַכִּיר אוֹתָךְ אִישִׁית חוֹלֵם עָלַיִךְ מֵאוֹת זִילוֹנֵי פְּעָמִים, כְּפוּפָה, מוּבֶלֶת לְכִבְשַׁן הַגָּז, אַף יְהוּדִי גֵּאֶה מְמַלְמֶלֶת שְׁמַע יִשְׂרָאֵל."(ע'26). האש והמים הם היסודות ההולכים עמו בקצה המנהרה של המחשבה. " הָלַכְתִּי בַּלַּיְלָה הַהוּא וְהַמִּלִּים בָּכוּ בִּי כְּמוֹ חַשְׁמַל "(ע'24). שאילת השאלות מי המציא את טכניקת הרצח? מי קובע מיהו יהודי? כדי לענות על שאלות אלו צריך להבין את הלך הנפש של הדובר בשיריו. הלך נפש שנולד עם מסע מתבונן מהפנים אל החוץ. ממצב של הסתגרות למצב של פתיחות. כל עוד נפשו של הדובר בשיריו מחפשת משמעות לקיומה. באים החלומות ומנתבים לו את הדרך להבין את המראות המרעידים את דלתות זיכרונותיו. את טכניקת הרצח המציא האדם. משחר ההיסטוריה למד האדם לשרוד בטבע. בין מציאות של תנאי הישרדות לבין מציאות הממציאה תגליות,המציא האדם את כלי המלחמה שלו. מי שאמון וקוצר הישגים בהמצאת כלי מלחמה והרג הוא האדם. בחלומותיו של הדובר נטרפים רגעי מציאות עם הזיות שקועות. חלום ומציאות מתערבבים זה בזה ומאפשרים לעיני הקוראים להתבונן מזוויות שונות על המסע המורכב אותו עושה הדובר כדי להגיע לגילוי האמת. ולאמת זו יש פנים אחרות בחברה הישראלית . פנים המציגות שסע חברתי שלא ניתן לצמצום. הפערים כה פעורים שהבדלים משמים לארץ קובעים מיהו יהודי. תוך התנערות מוחלטת מדת משותפת. הקשר בין גילוי האמת במסע המורכב הזה פנימה מגלה את הקשר בין הגוף לנפש. בין הקשר של אדם לאדמתו.

אדמה ודרך הם שני הנושאים העולים מדפיו של הספר. יש קשר בין האדמה לאדם ולכן שואל הדובר את שאלותיו: מה אני רוצה מהאדמה הזאת? לאן מובילה אותי הדרך? משורר הנוגע בחיים הוא משורר שחי את המצוקות של הארץ מתוך כאבי המדינה. יש לו מה לומר. גם הוא בחיפוש אחר הדרך החיצונית. את הדרך הפנימית הוא מצא במסע מואר אל תובנות נפשו. מהי אותה דרך המקשרת בין הפנים אל החוץ? איזה מסע צריך לשאת על עצמו דור שני לניצולת שואה? איך מתחברת שפת החלום אל שפת השיר. שיטוט בין שבילי השיר תגלה לנו הקוראים את המענה לכל השאלות תוך התבוננות ולמידה בתפר האור של שפת החלום ובדיאלוג המוליד מילים להתקשרות, לפתיחות ,לסובלנות של אהבה.

 


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...


 Powered by PowerMedia