פרידה מנמש
מאת: יהודית מליק- שירן
פורסם בתאריך: 30.9.11   06:45


נמש שלנו בן שתים עשרה.
הזיקנה והחולי קפצו עליו בבת אחת. מחתול בריא ושובב הפך גופו לכחוש ורזה בבת אחת. חסימת מעי אצל חתולים היא דבר שכיח. בני הקטן לא נמצא בארץ והוא מאוד קשור אליו. תמיד היה יוצא לחפשו  כשמישהו צלצל בדלת,נמש היה בהיכון של ריצת מרתון. הוא נולד ברחוב ועבורו הרחוב היה הבית האסור שצריך להסתובב בו. מגיל חודש הוא נאסף אצלנו ולמד לחיות עם שחורי הכלב הצמוד שלי בצוותא.

"נמש" קראתי לו, על שום מה? על פרוות השמנת שעטפה אותו עם כתמי החלודה. הבין כל מילה כשקראנו לו בשמו, בבקרים היה מתעורר ומתחכך  באישי ובי לפני לכתנו לעבודה. זה היה הבוקר טוב שלו. "המיאו" שלו, היה בקשה לאוכל ובקשה לנקות את בית 'הקקי' שלו, או ליווי אישי לעשות את צרכיו. הוא אהב אותנו ברקע לידו.

בימי שישי באופן קבוע היה מתיישב על רצפת המטבח, רק ראה אותי שם, היה מגרגר בהנאה, כשאכל בשר טחון ,או חתיכות קטנות של חזה עוף לא מטוגן. ההתחככות שלו ברגליי היתה כמו אמירת תודה. זה נמש, שאזניו היו כרויות למוזיקה לטינית. אהב לשמוע את הזמרת "טליה",את להקת הגברים ה IL DIVO . הצלילים שלהם היו מרקידים אותו בבית. הוא היה מחפש אותם ואת המוזיקה הרומנטית שלהם. מגיל קטן ידענו שלנמש יש אוזן מוזיקלית טובה. רועי  ארח אותו בחדרו, שם היה מנגן לו באורגן ואחר כך בפסנתר והצלילים היו ממלאים את כל הבית.

בימים האלה,ראש השנה נחגג בכל בית בישראל ובעולם היהודי. זה החג העצוב  השנה שלנו. לבי בוכה מבפנים. כי נמש ושחורי הם "בני משפחה" לכל דבר. כשנמש היה שב מהבריחה לרחוב, שחורי היה מנשק אותו בפיו. חיבור של אף לאף ונגיעה של פה לפה. הם לא היו "עליזים",פשוט גדלו יחד כמו שני אחים. הנשיקה הזאת היתה מעין שמחה שנמש חזר מהרחוב המסוכן בשלום הביתה. בתמונה המצורפת למעלה ,נמש מכבד אותנו בנוכחותו בליל הסדר מלפני ארבע שנים.

עכשיו נמש שוכב על המיטה של רועי, מכווץ כולו. כואב נורא. לעתים באים גלי כאב וצריחותיו מהדהדות בבית פוצעות לי את הנשמה. היינו איתו במרפאה באשפוז של יום. אחר כך היינו איתו בבית חולים לחיות ,שם הקלו עליו במקצת, אך לאחר השחרור משם גילינו נמש אחר. לא בריא ומוצק, אלא כחוש ורזה. אוכל כמו ציפור, לעתים לא נוגע באוכל בכלל, לא שותה כמו בעבר. כל אחד מהמשפחה היה מרטיב לו את הפה עם מים. היינו מכניסים לאוכל שלו כמות נדיבה של אבילק שישחרר לו את החסימה. עד שגילינו שנמש הרים ידיים. גיא צריך לחזור ביום שני מאומן, אני חושבת שנמש מחכה לגיא,כדי להפרד ממנו. כמה קשה הכאב, עצוב לכולנו בנשמה.



+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...


 Powered by PowerMedia