להביט לפחד בעיניים

מאת: יהודית
פורסם בתאריך: 17/01/2009, 20:45 




זו סדרת רשימות המתארות פגישות עם ילדים ובני נוער  באיזור קו העימות הדרומי. הפגישה שלי  התקיימה בשיחת טלפון שנקטעה כל פעם מחדש בגלל צבע אדום. הילדה מעבר לקו התנצלה כל הזמן, שהיא לא יכולה לפגוש אותי, כי כל הזמן יש מטחי יירי והיא חייבת לרדת למקלט הציבורי."עכשיו יש שקט, אני יכולה לדבר איתך בטלפון. אני בת תשע, בכיתה ג'. מתגעגעת ללימודים. רוצה לחזור לבית-הספר. אך אני פוחדת. הפחד הוא מפלצת עם ידיים חונקות. לפחד שלי יש צבע שחור. צבע מסתלסל כמו עשן שלא נגמר. יש ריח נורא לפחד שלי".אני שומעת ברקע צבע אדום. בת שיחי הקטנה. מבקשת סליחה ויוורדת עם בני משפחתה לחדר מדרגות. היא מתיישבת על ברכיים כפופות מכורבלת כמו עובר וצמודה אל הקיר. "שתהיה כבר שריקה", היא אומרת לי באחת השיחות. למה? אני שואלת. והיא אומרת, "כי רק אז אני עוצמת עיניים ולא  נותנת לפחד להכנס לחלומות שלי. לשם אין לו כניסה."



+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...


 Powered by PowerMedia