לגלות את האור

מאת: יהודית
עדכון אחרון: 04/06/2007, 18:19
פורסם בתאריך: 04/06/2007, 17:40 



 

במהלך קריאת הספר "שבועת הגולים" מאת גברליה אלה חלפון, הרגשתי שגופי עובר מדיטציה ענוגה, ומתעורר אל מעגלי אור וקסם. עכשיו אני ממליצה גם לכם לחוות את אותה תחושה ענוגה.

היה לי העונג להתוודע אל אישה המרפאה מכאובים פיזיים ונפשיים דרך צבעי קולה בעוצמות קול שלא ידעתי על קיומם. היה לי נעים עוד יותר לשוטט בשבילי ספר קסומים, כאשר המילה היא מוסיקה ערבה לאוזן, העין מצלמה הקולטת רשמים ללא הרף, והמקום הערטילאי סוחף אותי עמו אל נתיבים שפסיעות אדם לא דרכו בו.

הספר עליו אני כותבת נקרא "שבועת הגולים", אותו כתבה גברליה אלה חלפון. הספר זיכה אותה בשני פרסים ספרותיים חשובים המתארים את תרומתו לקהילה התרבותית-הספרותית בארץ, והוא כולל מחזורי שירים ייחודיים מאוד. המחזור הראשון מפגיש אותי עם הליודור והליודורה שהם גיבורי מחזור זה ושלהם סגולות אלוהיות.

מיתולוגיה פרטית

הליודור והליודורה הם גיבורי מיתולוגיה פרטית מאוד ואפילו קוסמית, המפזרת אור ואהבה לקוראים אותה. כך אפשר לפגוש את הליודורה הקובעת בהחלטיות ש"אלוהים היה כאן", ואף "מצביעה על סלע כשולחן במדבר. אלוהים עושה להליודורה זמן לא שפוי והיא מחברת שירים. מחליפה מחשבות ציפוריות, דרך החוטים, ומאלחשת את כאבי הגלים" (ע' 5).

שימו לב לשפה הגבוהה ולצבעוניות הלשונית העשירה שהן חלק קטן ממה שמציע הספר הזה, שיש בו ארבעה מחזורי שירה וסיפור אחד מדהימים ביופיים הצלילי-הצבעוני הזה, ויוצרים מפגש מהפנט בין העין לדף. קשה מאוד להתנתק מהספר הזה המרתק בנושאיו, האוסף את הקוראים אל עולמות הזויים וקסומים שהיה עדיף להישאר בהם ולברוא מתוכם עולם חדש ללא אלימות.

ריפוי בצליל וצבע

המשוררת גברליה אלה חלפון היא מדיום בריפוי צליל וצבע. אל שיטת הטיפול הייחודית שלה התוודעתי כמטופלת. שיטה זו נוגעת במעמקי הנפש ומעלה את הרגשות שבדרך כלל נשארים סגורים וחבויים בתוכנו. דרך טיפול חדשנית זו עוזרת למטופליה להפתח, להשתחרר ולהכניס אור ואהבה למקומות הכי אצורים בתוכם.

המוסיקה היוצאת מתוכה מועברת במדיטציות בצלילי קולה העיליים. זה מה שקורה לי כשאני מובלת בצלילי אור זהבהבים, ופוגשת את הליודור והליודורה - שתי ישויות קסומות הזורות מסביבי מימד אנרגטי גבוה ומעודן. "הליודור מיידה אבנים באדמה ואומר: 'החלוקים הם דמעות הנחלים'" (ע' 7), והליודורה רואה "זרמי מים כחולים כגבישים השקופים... והיא משבצת את המדרכת בלבנים עתיקות... (שם). "בתלתלים של הליודורה היו המלאכים מפזרים יהלומים צבעוניים ברוח, בכל פעם שבוערת הסערה באדמה ניתזות האבנים בבטנה והיהלומים מתנוצצים על עורה"(ע' 8).

הליודור מקשיב לצליל קולה באזניים כרויות ויודע ש"בראשית ברא אלוהים את הליודורה / ומלאה הארץ אור / אחר ברא את הליודור / והיתה האדמה רכה לרגליהם הקטנות / והיו שוחים בחול ומברכים את העצים/ ויבדל ביניהם אלוהים/ והיה הליודור הולך במים / היא על פני האדמה" (ע' 23).

הפריה גדולה

הזוג הקוסמי הזה מתקשר באמצעות החושים הבלתי נראים. יש להם ערוצי תקשורת משוכללים: הליודור יודע את מחשבות זוגתו, והליודורה יודעת איך לשמח את אהובה. היא תכתוב לו "ששיריה הם שיחי אחלמה / אותם קוטפת היא מבטן האדמה ללדת מרחמה / שהניצוצות בעיניה הם שרידי הכוכבים / שתמציות גופה הם גחלים ברוח" (שם).

אז ממה עשויים הליודורה והליודור? התשובה לשאלה זו מצויה בשביליו הקוסמים של מחזור זה. הליודור והליודורה הם שארית של עצמות שהופחו בהן רוח ואש, ויצרו חיים וזרימה של מים שהולידה הפריה גדולה. הפריה זו באה בעוצמות של אש השיר הפורץ מתוכה, ויחד עם פעמוני הגשם בלבה שורפים את הרוח בלב האנשים.

מחושך לאהבה אדירה

"הליודור והליודורה" - צליל השמות המופלא הזה והנדיר ביופיו משרה אוירה קוסמית ומפגישה את הקוראים עם בני דור אחר. ישויות על זמן ומקום, שחווות תחושות המוכרות לנו כבני-אדם, שפועלות מתוך רקמת חיים המשותפת להן ויוצרות את ההפריה הגדולה של מחזוריות החיים. מתוך האהבה לטבע הנופי שהם חלק ממנו, הם שומרים על הקיים.

אסיים את המפגש הקוסמי הזה עם הנכס האמיתי שלקחתי עמי מהשירה המופלאה הזו, שבאה מעולמות רחוקים ומבקשת מאיתנו לחדול מההרס, הניכור והזרות ולאהוב, לאצור את פינות החמד שברא אלוהים עבורנו והפך אותנו למרקם חיים בתוך עולמו: "הליודור בוכה לנהרות החושך של הליודורה / שמבכה את נהרות האור שכבו בלבו / איושת הרוח בלבו מצמיחה לו עלים / 'ראי אהובתי' אומר: / "רגעי החושך בלבי מסתלקים / אני שחולק את העפר בין האפור לכתום / בא בין הרריך / לחבר את גחליליות גופך בחללי גופי / להביא בקרניים ירוקות את לשונך לחיקי / למלא בך את להבת האותיות הזהובות".

מתוך החושך הגדול צומחת אהבה אדירה, וכמו שמש גדולה מפזרת את קרניה ליקום המתעורר אל בוקר חדש. תודה לך אלוהים, שנתת לי להלך בשורות קוסמיות אלה ולהרגיש חלק מהוויה גדולה של חיים. כנראה שאפשר גם אחרת, ושבידינו מצוי המפתח לאושר.

קריאת הדב

המפתח לאושר מובילנו אל מחזור השירים השני: "קריאת הדב". ממצב של תחושות וצלילים אנו עוברים אל קריאות ולחישות על אהבה: "שאהבה נפשי / איך אשוב אליך / מהימים מהמדבריות / איך אשוב / כלו המים / כלו היבשות" (ע' 46).

ובשיר אחר המית הרוח היא כניגון של שיר: "לך אמרה אתן את הרוח / שאתה החליל המרוקן שלי / הצלילים שפרחו בנקבים / בא אלי / לכשיתעוררו בך התווים... אשבץ לך רגעי תורכיז / בשם הפרח... (ע' 55).

מחוזות הגעגוע

במחזור השירים השלישי "קוטפת מילים ברוח", המשוררת מתוודה: "פעם הייתי אורקל / אטלנטיס כולה היתה פתוחה בפני / הייתי הפה הדובר לאלים / הפקתי צלילים מפי הענוג / והיו מלטפות המילים אושר ואור.." (ע' 82).

מקור הצליל הקדום נוגע בשאלת המהות הקיומית: איך נולדו הצלילים? מי בראם? האם אנו הברואים יצרנו אותם? כל המחזור הזה עוסק בשאלה הגדולה הזאת: בריאת הצליל מול בריאת האדם.

המחזור הרביעי, "בין שיר לפזמון", עונה על השאלה המהותית ההיא: בריאת הצליל. הקולות המופקים מתוך ברואי האל אחינועם ניני, יהודית תמיר, נינט טייב, שירי מימון. אלה המוציאים מתוך נשמתם צלילי אהבה בצבעים שונים של קול מגלים עבורנו את סודם המשותף של המלים והצלילים. השילוב ההרמוני ביניהם יוצר את הניגון האמיתי הצובע את חיינו בזכרון אל מחוזות הגעגוע, בפיוס ובנחמה, באהבה אל הטבע הנופי שאנו חלק מתוכו. מזכיר לנו איך אנו מנסים בכל כוחותינו לאצור את היופי הפראי של החיים הנולדים כל יום מחדש. כמו מילה, כמו צליל אל חיינו.

להתנתק מהזוגיות

הסיפור "המית חורף" המצוי בספר "שבועת הגולים" מתייחס אל מוסיקת החיים כצורך קיומי, שהרי אין במוסיקה הזו רק צלילים. יש בה שילוב של צבעים וצלילים שצובעים את נשמתה של אראלה, גיבורת הסיפור, בסולמות של אור. אראלה בוחרת להתנתק מהזוגיות ולהתבודד במלון מבודד בדרום. שם פוקדים אותה זכרונותיה כמו אורחים אקראיים הממלאים את רגעיה החדשים במקום הלא מוכר הזה: "נישאו חצי שנה לאחר שהכירו... הוא היה המלחין השקט שלה, היא הציירת בשערות הדבש... עמוס בעלה הלחין מוסיקה ללהקות צעירות, ואראלה לא מצאה את הבדים כפעם. הלבה הפנימית שהבעירה את ציוריה בצבעים סוערים הלכה ודעכה..".

אראלה מצליחה לצייר מתוך געגועיה אל הצלילים שאופפים את צבעיה. כאשר הוצגו תערוכותיה ידעו המבקרים להשתלח ביופיה וצחוקה המתגלגל. ציוריה כונו בסוד המסתורין. מסערה פנימית היא מציירת, סברו. אך אף אחד מהם לא ידע להבחין בדיאלוג הפורה בין הצלילים שבאו מתוכה, הרחשים והזרימה של הים שבא אל הרהוריה. התנועה של תנודות הגלים עלו וגאו ביערות גופה ("הקצף הלבן הופך כתר מחשבותי, אותו אני מציירת").

בתערוכותיה חגגו העיניים את המפגש הצבעוני הזה. הגוף והצבע יצרו הרמוניה צבעונית. אישה צעירה צובעת געגועיה, מודדת מרחקים של זמן מזוגיותה, ולומדת שדווקא הבדידות שכפתה על עצמה הכניסה סדר לחייה. לתערוכה החדשה קראה "המית חורף", שהיא מקור הגעגוע לאהובה שנותר מאחור, מעיין הדמעות של האיחוד מחדש, הדיאלוג של הצבע והצליל. דיאלוג פורה שהוביל לריקוד החיים של צלילים וצבעים.

חיבור של אדם לאדמה

הספר הזה עשה לי מה שספרים רבים לא עשו לי מזה זמן רב. אתם חייבים לרכוש אותו. במשך זמן הקריאה שלו הרגשתי שגופי עובר מדיטציה ענוגה, ומתעורר אל מעגלי אור וקסם שצובעים אותי בצלילים פנימיים הבאים מתוכי, כמו מזיגה של אדם לאדם וחיבור של אדם לאדמה. יופי של ספר לכל הגילאים את הספר אפשר להשיג ישירות מהמשוררת 050-7635169

אתם מוזמנים לשתף אותי אותי בנגיעות חייכם.



+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...


 Powered by PowerMedia