"מחשבותי" לספרה של רחל סיידוף-מזרחי "צפורני הגורל" - // חניתה הלוי 
הספר "ציפורני הגורל" הוא ספר מיוחד, אחר, שונה ובמיוחד כואב מאד. כאב שאינו נגמר.
הספר מתחיל בסיפור על שלוש משפחות יהודיות שניסו להכפיש את שמם והם בורחים מאדמת קווקז ומגיעים לאחר תלאות רבות לכורדיסטן שבעירק שם בהרים הם מסתתרים כדי שלא יתפשו אותם ויחשבו כמרגלים. אחת המשפחות מתישבות במקום אך שני אחים אחרים הם משפחותיהם ממשיכים לאירן לעיר ושהספר מתמקד באלה שהתישבו בכורדיסטן – שמואל אב המשפחה משביע את משפחתו שלא ינוחו ולא ירגעו עד שהגיעם לירושלים.
לאחר מותו של שמואל אחת מנכדותיו שהתאלמנה מבעלה לוקחת את דבר הצוואה של סבה ויוצאת לדרך עם בנה בן החמש. בדרך היא פוגשת את אחד הבנים שרק נשא אישה ונולד לו תינוק. הבן שפגשה בדרך מת ממחלת הטיפוס . הנכדה מחליטה לקחת את בנו בן החצי שנה של הבן שנפטר מטיפוס מאמו,אשתו , החוזרת להוריה. הנכדה יוצאת לדרך עם ילדה הטן והתינוק. בדרך לא דרך המלאה בשודדים וליסטים וללא אוכל רק עם פרה שהיתה חולבת ומאכילה את התינוק. הספור מלא בקורותיה המלאים בקור ורעב.
משפחה שניה היא מנסבין שבטורקיה. האם גליה לא יכולה ללדת ילדים ולאחר מאמצים רבים נולד לא בן והיא מגדלת אותו בכפפות משי כבן יחיד עד הגיעו לגיל 18 שנים ואזי קורה נס... וגליה נכנסת שוב להריון ונולדת לה ילדה בת יפיפיה (תמונת הילדה כשהיא גדולה בשער הספר). בזמנו... כאשה יהודיה אסור היה לנשים לצאת החוצה מביתם רק לאחר 40 יום. בעלה באותה תקופה נסע לעיר אחרת לרגל בר- המצוה של אחיו הצעיר ואזי פרצה מגפת הדבר ובנה שגדל בבית הכנסת וישן שם עם אמה שטפלה בו, נדבקים במחלת הדבר ונפטרים. בעלה ששמע על האסון ועל מגפת הדבר, מנסה לחזור הביתה אך גם הוא נדבק במחלת הדבר ונפטר. האלמנה שרק ילדה, נשארת אלמנה שכולה לבד עם התינוקת אך נולדה ומכאן ואילך מתחיל סיפור העלילה הקשה מנשוא. נקודת האור היתה הילדה למרות יתמותה גדלה כפרח בר, חיתנו אותה כילדה וחיי נשואיה היו קשים מאד. המשפחות המשיכו לנדוד לכיון ירושלים .בהגיעם לארץ ישראל מתאחדות המשפחות . הממשיכים לעבור סבל, עוני, יסורים. הגורלות ממשיכים להצטלב בסבל ובכאב גם בארץ ישראל.לשמחתנו, הסופרת רחל שכתבה את תולדות משפחתה הכואבים והקשים, הצליחה לצאת "החוצה" מתוך הסבל המשפחתי. נולדה בירושלים,גדלה בכרכור בתוך משק חי ושדות ירוקים, למדה את מקצוע האחות נשואה באושר ואם לשני בנים.
רחל כתבה תוך בכי מתמשך את ספרה המיוחד והפכה לסופרת מיוחדת . ספור משפחתה הוא נדיר. רק סופרים מיוחדים יכולים להעלות על הנייר ספור משפחתי ברמת כאב אכזרי . להפתעתנו מסיימת רחל את הספר בחשיבה חיובית, מיוחדת ...  
 
          "בחיים חשוב לדעת, שלכל רע יש סוף ולכל סבל יש קץ. לעולם אין לאבד תקווה ואין לתת לייאוש מעון להתאכסן בו. כי לכל ערב יש בוקר חדש ולכל חושך יש אור בקצה. קרני השמש החדשות מגרשות תמיד את החושך, שהיה אתמול ויום חדש מתחיל. לעולם לא מאוחר להתחיל מחדש".

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...


 Powered by PowerMedia