הניצוץ

מאת: יהודית
עדכון אחרון: 04/06/2007, 18:00
פורסם בתאריך: 04/06/2007, 17:51 




הניצוץ הזה שקורן מפני, הוא כנראה אותו צורך אובססיבי שלי לתרום. להעביר את הידע שלי הלאה. האם הספקתי? אני שואלת את עצמי, וקול פנימי עולה מתוכי וקובע בפסקנות - "ועוד איך!". טור אישי

בעוד שנה אהיה בת חמישים. וואו, איך שהזמן עובר. האם הספקתי? אני שואלת את עצמי, וקול פנימי עולה מתוכי וקובע בפסקנות - "ועוד איך!". אני בפתחה של קריירה שניה, מלאה בתקוות ובאנרגיות חיוביות, ממשיכה הלאה. אני חייבת להמשיך כי אני מוצאת בעיסוקי שליחות חינוכית. בעברי, הייתי במשך עשרים ושבע שנים מורה מחנכת, רכזת מקצוע, רכזת חינוך חברתי, מנחה פדגוגית בהשתלמויות מורים. הגשתי לבגרויות בספרות, הבעה ותנ"ך. מקצועות שילדים לא כל כך אוהבים (אבל תלוי מאוד מי מלמד אותם). היום תלמידי הבוגרים הם הורים לילדים קטנים, ואני פוגשת אותם באירועים שמחים ובאירועים עצובים. הפכנו למשפחה מורחבת וגדולה. ילדי קיבלו מזמן את "הילדים האחרים של אמא", והם מתייחסים אליהם כאל אחים גדולים. חלקם עדיין בשירות צבאי וחלקם בפתחם של שערי האוניברסיטה.

סתם כמו תוכי

מי חושב על ההוראה בימינו אלה, כשמעמדו של המורה בשפל המדרגה, שכרו נמוך כל כך, ושעות רבות הוא משקיע בבדיקת מבחנים ללא שכר? "מה פתאום הוראה?", אני שואלת את אחת מתלמידותי המבריקות שבאה להתייעץ עמי.

"שנים", היא עונה, "לא היתה לי חיבה ללימודים. הייתי חייבת ללמוד, כי הורי הכריחו אותי. עד בית הספר התיכון למדתי ללא הנאה. סתם כמו תוכי. חרשתי וחרשתי ולא מצאתי את התלמים האמיתיים שאני צריכה להפוך. אז מה אם היו לי תעודות משעממות וממוצע שלא יורד מ-100. אז מה. ביום שהגעת ללמד אותנו ואמרת, תניחו בצד את הספרים ואת המחברות ותמקדו את מבטיכם אלי, לא האמנתי. כל מורה שנכנס אלינו לכיתה ישר חילק הוראות ביצוע. אני לא מכתיב על הלוח, אתם חייבים לרשום כל מה שאני מוציא מהפה. הרגשנו כמו רובוטים. פתאום באת עם גישה שונה.

חושבים כמו רש"י

"לא השתמשת בספר התנ"ך המלא, אלא רשמת על הלוח שני פסוקים: אחד מספר יונה: "וַיְהִי סַעַר גָּדוֹל בַּיָּם וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָהּ לְהִשָּׁבֵר", א'4. והאחר היה מספר שמואל: "וְתַעֲלֵהוּ עִמָּהּ כַּאֲשֶׁר גְּמָלַתּוּ בְּפָרִים שְׁלוֹשָׁה", א'24. בצד ימין של הלוח רשמת את הפסוק מספר יונה וביקשת מאיתנו לנסות להבין מה פירושו. להציע כל מיני פירושים העולים על דעתנו ולחשוב. רשמת על הלוח כל מה שאמרנו ואפילו החמאת לנו על החשיבה הנבונה שלנו, וכשרצינו לרשום במחברת לא הסכמת. ביקשת שנקשיב לקול הפנימי שלנו, הפועם בתוכנו, המביע דעתו בהבנה מתוך חשיבה. דיברנו על פירושים לשוניים-ענייניים-ערכיים וכל פעם כשקראנו את הפסוק גילינו מחשבות חדשות שלא אמרנו קודם. בשיעור הראשון הפכת אותנו לחוקרים צעירים. עסקנו בבלשנות, ברעיונות המסתתרים מאחורי הפסוק, מבלי לפתוח ספר תנ"ך. גילינו שאנחנו חושבים כמו רש"י, שד"ל ואחרים.

קודם כל, לחשוב

"הדבקת אותנו בקסם אישיותך, בנועם הליכתך, בחיוך שתמיד קרן מפניך ובמיוחד בניצוץ הזה שהאיר את פנימיותך והאיר את אישיותינו. מיותר לציין שבתום השיעור הראשון חילקת לנו דפים עם כל המחשבות שלנו ועם תרגיל חשיבה לא שגרתי מבחינת הבגרות של קיץ 2001. נסו להתמודד. את לא יודעת מה עשית לנו. ישבנו בספריה בקבוצות. חשבנו קודם. רשמנו את מחשבותינו, ואחר כך ניסינו להבין את השאלה. איך אמרת - אם קוראים את השאלה בפעם הראשונה, לא תמיד מבינים. בפעם השניה והשלישית מבינים יותר. את יסודות ההבנה, ההבעה והחשיבה שלך אימצנו למקצועות אחרים. סגנונות הכתיבה וההבעה בעל פה השתפרו. הכיתה הפכה למגובשת יותר. פתאום ראינו מי מהמורים משקיע יותר ומי פחות.

"הניצוץ הזה מוביל אותי אל שערי האוניברסיטה. אני רוצה להיות מורה כמוך לתנ"ך ומתמטיקה. הניגודים האלה מושכים אותי מאוד. ומי שלא יודע, גם בתנ"ך יש חוקים - חוקי הגיון נוקשים. אם מצליחים לגלות אותם, מגלים יופי של יצירה. זו נוגעת בשירה, בסיפור, בחוקה הבסיסית המשמשת משפטנים בעבודתם".

משכתבת אירועים

והניצוץ הזה שקורן מפני, הוא כנראה אותו צורך אובססיבי שלי לתרום. להעביר את הידע שלי הלאה. אני אוספת תמונות ואלבומים ומשכתבת לילדי ארועים עצובים ואירועים שמחים שבהם השתתפתי כאמא, כמורה, כמשוררת, כסופרת, כחוקרת ספרותית לילדים ונוער, כבמאית מחזות, כמנחה ומראיינת ערבי שיח, כמבקרת ספרותית. רשימותי פורסמו בכתבי עת ספרותיים, חינוכיים ופסיכולוגיים בארץ ובעולם. סְפָרַי זיכו אותי בפרסים חשובים.

בעברי כיו"ר ועדת האתיקה של אגודת הסופרים העבריים בארץ, פגשתי אנשים מעניינים. את אלה שהתלהבתי מאוד מעיסוקם ומאישיותם הכובשת הוספתי לרשימת הכתובות שלי. אני אספנית מטבעי. ויש לי אף שיר שעוסק בתחביב הזה.

אַסְפָנִית

יֵשׁ אֲנָשִׁים הָאוֹסְפִים תְּמוּנוֹת בִּמְכִירָה פֻּמְבִּית.

יֵשׁ אֲנָשִׁים הָאוֹסְפִים נַעֲלַיִם יְשָׁנוֹת

וְיֵשׁ הַמְּסַדְּרִים בִּקְפִידָה שׁוּרָה אַחַר שׁוּרָה

בּוּלִים נְדִירִים בְּיָפְיָם.
 

יֵשׁ הָאוֹסְפִים הִבְהוּבֵי מַצְלֵמָה בְּיוֹם סַגְרִיר

וְיֵשׁ הָאוֹסְפִים עָלִים שֶׁנָּשְׁרוּ צוֹבְעִים אוֹתָם בְּתַרְסִיסֵי-צֶבַע

יוֹצְרִים מֵיצַג פִּסּוּלִי

שֶׁל רַכּוּת חוּשָׁנִית.
 

וַאֲנִי אוֹסֶפֶת מַחְשָׁבוֹת הַבָּאוֹת אֵלַי

בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ מֵאֲנָשִׁים שֶׁאֲנִי לֹא מַכִּירָה

כְּשֶׁעֵינַיִם זָרוֹת מַבִּיטוֹת בִּי

מִתַּחֲנָה לְתַחֲנָה

בְּגַעְגּוּעַ.
 

עַכְשָׁו אֲנִי אוֹסֶפֶת אֲנָשִׁים שֶׁהִתְעַקְּמוּ מֵהַחַיִּים

וְכוֹכָב קְטַנְטַן מֵאִיר אֶת תּוֹכָם

בִּפְתִיתֵי אוֹר

מְסַמֵּן לָהֶם נָתִיב שֶׁל תִּקְוָה.



+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...


 Powered by PowerMedia